רוב הישראלים שמגישים בקשה לאזרחות גרמנית עושים זאת באחד משני מסלולים: סעיף 116(2) לחוק היסוד, או סעיף 15 לחוק האזרחות (StAG). שניהם בלי אגרה, שניהם בלי הגבלת דורות, ושניהם לא דורשים לוותר על האזרחות הישראלית. ההבדל הוא מה בדיוק קרה לאב הקדמון, ומתי.
סעיף 116: האזרחות נשללה
סעיף 116(2) לחוק היסוד מחזיר את האזרחות למי שנשללה ממנו בין 30 בינואר 1933 ל-8 במאי 1945 מסיבות פוליטיות, גזעיות או דתיות, ולצאצאיו. השלילה הגדולה ביותר הייתה הצו ה-11 לחוק אזרחות הרייך מ-25 בנובמבר 1941: כל יהודי שמקום מגוריו הרגיל היה מחוץ לגרמניה באותו יום איבד את אזרחותו אוטומטית. מי שגורש מגרמניה אחר כך נחשב גם הוא למי שגר בחוץ, ואיבד אותה עם הגירוש.
זאת אומרת: סבא שעזב את ברלין ב-1936, הגיע לארץ ישראל, ובנובמבר 1941 עדיין החזיק באזרחות הגרמנית בלבד, נשללה ממנו האזרחות. הנכדים והנינים שלו זכאים לפי סעיף 116. כל אחד מהם מגיש בקשה בשם עצמו, ואין דור אחרון.
סעיף 15: האזרחות אבדה או נמנעה
סעיף 15 לחוק האזרחות נכנס לתוקף ב-20 באוגוסט 2021 וסגר את החורים שסעיף 116 השאיר. הוא מכסה ארבעה מצבים: מי שוויתר על האזרחות הגרמנית או איבד אותה לפני 26 בפברואר 1955 בגלל הרדיפה, למשל כי התאזרח במדינה אחרת; מי שנמנע ממנו לרכוש אזרחות גרמנית, למשל אישה יהודייה שנישאה לגרמני ולא קיבלה אותה, או ילדים שלא נכללו בהתאזרחות של ההורים; מי שבקשת ההתאזרחות שלו נדחתה או שהודר מהתאזרחות קולקטיבית; ומי שאיבד את מקום המגורים הרגיל שלו בגרמניה, אם היה שם לפני 30 בינואר 1933.
המקרה הנפוץ בישראל הוא הראשון. מי שעלה לארץ ישראל המנדטורית וקיבל אזרחות ארץ-ישראלית לפני נובמבר 1941 איבד את האזרחות הגרמנית כבר אז, לפי סעיף 25 לחוק האזרחות הישן, כי התאזרח במקום אחר. ב-25 בנובמבר 1941 כבר לא היה לו מה לשלול. לכן הוא לא נכנס בסעיף 116, אלא בסעיף 15: איבד אזרחות לפני 1955, בגלל הרדיפה.
התאריך שמכריע
השאלה שממיינת בין שני המסלולים היא אחת: האם האב הקדמון עדיין היה אזרח גרמני ב-25 בנובמבר 1941? אם כן, והוא גר מחוץ לגרמניה או גורש אחר כך, זה סעיף 116. אם הוא כבר התאזרח במקום אחר לפני כן, זה סעיף 15. תעודת ההתאזרחות הארץ-ישראלית, או תאריך קבלת הדרכון הבריטי-פלשתינאי, הם המסמך שמכריע.
אם אין לכם מושג, זה לא נורא. ה-BVA בודק את שני הבסיסים, והטפסים דומים. אבל מכתב מלווה שמציג בסיס אחד נכון, עם התאריך שמוכיח אותו, חוסך סבב שאלות. ובתור של שנתיים-שלוש, כל סבב כזה הוא חודשים.
פסק הדין מ-2020
בית המשפט החוקתי הפדרלי קבע ב-20 במאי 2020 (2 BvR 2628/18) שסעיף 116 חל גם על מי שלא היה מקבל אזרחות לפי כללי המין הישנים: ילדים שנולדו לפני 1975 לאם שנשללה אזרחותה ולאב זר, וילדים מחוץ לנישואין שנולדו לפני 1993 לאב שנשללה אזרחותו. מי שנדחה בעבר על הבסיס הזה יכול להגיש מחדש, בלי טופס מיוחד.
ומה עם סעיף 5?
יש מסלול שלישי, לא קשור לרדיפה: הצהרה לפי סעיף 5 לחוק האזרחות. היא למי שנולד אחרי 23 במאי 1949 להורה גרמני ולא קיבל אזרחות בגלל כללי המין הישנים (אם גרמנית ואב זר לפני 1975, אב גרמני מחוץ לנישואין לפני 1993), ולצאצאיו. היא תקפה עד 19 באוגוסט 2031, והיא הצהרה, לא בקשה: היא נכנסת לתוקף ביום שה-BVA מקבל אותה.
מה ההבדל במסמכים
- סעיף 116: טופס A (או A_K לקטינים) ונספח AV לכל דור, מתוך Paket A של ה-BVA.
- סעיף 15: טופס E15 (או E15_K) ונספח AV, מתוך Paket E15. בנוסף תעודת יושר למבקש מגיל 14, מכל מדינה שבה גר יותר מחצי שנה ב-20 השנים האחרונות. ה-BVA ממליץ לשלוח אותה רק כשמבקשים, כי היא פגה.
- בשניהם: תעודות לידה ונישואין לכל דור, הוכחת האזרחות הגרמנית של האב הקדמון, והוכחת הרדיפה או ההגירה.
קו ישר ממיין את המסלול בצ'אט לפי מה שקרה לבן המשפחה, ואז כותב את המכתב המלווה בגרמנית עם הבסיס הנכון והתאריך שמוכיח אותו. אתם משיגים את התעודות ומגישים בשגרירות בתל אביב. ה-BVA מחליט.