אילו מסמכים צריך לבקשת אזרחות גרמנית, ואיפה משיגים אותם

בקשה לאזרחות גרמנית לפי סעיף 116 או סעיף 15 היא בעצם שרשרת של תעודות: מכם ועד לבן המשפחה שהחזיק באזרחות הגרמנית, דור אחרי דור, ואז ההוכחה שהוא היה גרמני ומה קרה לו. הנה מה שצריך לכל חוליה, ואיפה משיגים אותו.

הטפסים נמצאים באתר ה-Bundesverwaltungsamt. לסעיף 116: Paket A, שמכיל את טופס A (מגיל 16) או A_K (מתחת ל-16) ואת נספח AV. לסעיף 15: Paket E15 עם טופס E15 או E15_K ואותו נספח AV. נספח AV ממולא פעם אחת לכל דור בין המבקש לאדם הנרדף: נכד ממלא אחד לאבא ואחד לסבא. ההצהרה לפי סעיף 5 היא טופס EER.

• תמצית רישום ממרשם האוכלוסין של משרד הפנים, עם פרטי ההורים. מזמינים באתר השירותים הממשלתיים או בלשכת רשות האוכלוסין.
• תעודת נישואין, אם שם המשפחה השתנה.
• דרכון או תעודת זהות, עותק קריא.
• לסעיף 15 בלבד: תעודת יושר, כשה-BVA מבקש אותה.

לכל אדם בין המבקש לאב הקדמון: תעודת לידה שמציינת את שמות ההורים, ותעודת נישואין אם השם השתנה. בישראל זו תמצית רישום. מי שנולד בארץ לפני 1948 יכול להזדקק לרשומות המנדט בארכיון המדינה. מי שנולד במדינה אחרת מזמין מהמרשם שם, עם אפוסטיל של אותה מדינה.

זה המסמך שהתיק עומד עליו. אחד מאלה מספיק בדרך כלל:

• דרכון גרמני ישן, או Heimatschein.
• תעודת לידה גרמנית (Geburtsurkunde) מה-Standesamt של עיר הלידה. לרשומות ישנות: ארכיון המדינה, למשל Landesarchiv Berlin. לידות לפני 1876 רשומות בפנקסי הקהילה היהודית.
• רישום במרשם התושבים (Meldekartei) של העיר.
• תעודת התאזרחות של ההורים, אם המשפחה עצמה התאזרחה בגרמניה.

ה-Standesamt עונה למיילים בגרמנית ובאנגלית, גובה 10 עד 20 אירו לתעודה, ושולח בדואר. אם אתם לא יודעים את העיר המדויקת, רשומת ההגירה או תיק הפיצויים בדרך כלל מציינים אותה.

לסעיף 116 מספיק להראות שבן המשפחה היה יהודי ושב-25 בנובמבר 1941 גר מחוץ לגרמניה, או גורש אחר כך. לסעיף 15 צריך להראות שאיבד את האזרחות לפני 1955, או שנמנעה ממנו, בגלל הרדיפה. המקורות:

• Arolsen Archives: חיפוש מקוון חינם בכרטיסיות הפליטים, רשימות הגירושים ותיקי העקורים.
• תיקי הפיצויים (Entschädigungsakten): ב-Landesamt für Bürger- und Ordnungsangelegenheiten בברלין, או ברשות המקבילה במדינה שבה גרה המשפחה. התיקים האלה כוללים לעיתים קרובות את כל השרשרת.
• רשימות שלילת האזרחות שפורסמו ב-Reichsanzeiger, למי שנשלל אישית לפני 1941.
• תעודת העלייה או ההתאזרחות הארץ-ישראלית, מארכיון המדינה או מהארכיון הציוני המרכזי. התאריך שבה קובע אם המסלול הוא 116 או 15.
• רישום בקהילה היהודית, או מאגר הקורבנות של יד ושם, להוכחת היהדות כבסיס הרדיפה.

כל תעודה ישראלית צריכה אפוסטיל: במשרד החוץ לתעודות ממשלתיות, בבית משפט השלום לאישורים נוטריוניים. כל מסמך שאינו בגרמנית, אנגלית או צרפתית צריך תרגום מאושר לגרמנית. תעודות בעברית מתורגמות; תעודות באנגלית לא. מתרגם מוסמך בישראל גובה בדרך כלל 150 עד 300 ₪ לעמוד. זו רוב העלות של הבקשה, כי הבקשה עצמה בלי אגרה.

מגישים עותקים מאומתים של כל התעודות ועוד עותק רגיל אחד. המסמכים לא מוחזרים, אז אל תשלחו מקור יחיד. אפשר לאמת עותקים בשגרירות בתור, אצל נוטריון, או אצל קונסול כבוד. את התיק מגישים בשגרירות גרמניה בתל אביב, שמעבירה אותו ל-BVA בקלן, או בדואר רשום ישירות ל-BVA. ההמתנה היא שנתיים עד שלוש; אין טעם לשאול על הסטטוס לפני 30 חודשים.

אח או הורה שכבר קיבלו את האזרחות באותו מסלול מקצרים את הדרך: ל-BVA כבר יש את תיק המשפחה. אז מספיקות תעודות הלידה שמחברות אתכם אליהם ועותק מתעודת ההתאזרחות שלהם.

קו ישר בונה את הרשימה הזו לפי השרשרת שלכם, קורא כל תעודה שאתם מעלים ומסמן מה חסר. אתם מזמינים, מתרגמים ומגישים. אנחנו לא.